המסע של דויד, בחזרה לחיים לוחם שהפקירו בשטח

אין תמונה

מספר חתימות

1
0%
10,000  
פורסם בתאריך: 14/10/2017
 

המסע הכואב של דויד, דיקר, (זעקתה, של ביתו של לוחם)

,לפני תחילת הצום, ערב יום כיפור תשע"ח, אני ניזכר ומזכיר לכל מי שיקרא את דברעע שדויד היה סמל מחלקה בפלוגה שלי, עלייה פיקדתי במלחמת יום הכיפורעם.

לוחם אמיץ לב חבר לנשק

באחד הקרבטת, ממערב לתעלה, באיזור איסמעליה דוד ד, הוביל כוח סיור רגלי, לאורך קוו המגע עם המיצרים, שפתחו עלינו אש, תופת, כולל פיצצות אר, פי, גי, שאחת מהן נפלה קרוב מאוד לדוד, והוא ניצל בנס, והמשיך במשימה עד הסוך.

זה הכניס אותו ועוד כמה לוחמים להלםמקרב. והוא עשה, מאמצים על אנושיים. והתגבר, הקים משפחה, לתפארת, שנינו שומרים על קשר. כבר 44 שנים, מאז. מיום הפינויי של איזור התעלה ועד עכשיו. (מתוך כתבה על דויד דיקר-מתוך דברי מפקדו).

מתוך דיברי הבת ליאת דיקר.

"המסע של אבא, התחיל במלחמת יום הכיפורים, כאשר התפוצצה מרגמה על ידו, הוא קפץ להגן על החילים, ונפצע, חלק ניצלו חלק לא, אבא ראה מראות קשים, חלקי גופות, חברים שאתם דיבר שנייה לפני שהעולם התהפך, נעלמו כלא היו, כמה ראשים מרוטשים, ידים ורגלים, פזורים בכל עבר.

אבא גם הציל המון, מאז היה בתקופת שיקום ארוך, הוא היה יכול לחזור בארון, פציעתו הייתה קשה, היתנדנד בין החיים למוות, כמו כן בין מותה של הנפש, הייתה תלוייה בשפיותו אשר איימה להיתפורר, עכב מראות חוזרים ונישנים, סיוטים אשר פוקדים אותו עד היום.

אבל אבא שלי לא ויתר. לא ויתר בשבילי, ובשביל חברים, אבא גיבור ישראל, אשר הציל מישפחות, מאז סובח מp.t. s. D. קשה, פוסט טראומה יש מסמכים,

אבא מטופל אצל פסיכיאטר, לוקח כדורים, לא ישן בלילות, סובל מזיכרונות הפצצה. הוא חי גהנום, כל פעם שעוצם את עיניו.

צועק קם בבהלה, בוכה, לישמוע את אבא בוכה, האבא שתמיד היה שם בשבילי, האבא שלעולם, לא אמר נואש, פיתאום ליראותו נישבר לאט לאט, ואיני יכולה להגיע איליו, זה שובר אותי. בוכה, מזיע, אני קמה להרגיע אותו.

עם כל זה עבר נתוח לב גדול, מעקפים, שסתום, וסרטן, עם ניתוחים, מלא ניתוחים, אשר גבו מחיר, ואן מחיר אשר שווה.

רק שאבא ירגיש טוב וימשיך לחיות אתנו, כאן רק שאבא יחיה חיים טובים יותר קצת,

מכרתי הכל, היום אן לי כסף לקנות לו תרופות שעולות המון.

הבת זועקת ",אני לא רוצה לאבד את אבא שחי בבקשה תעזרו לי"

,לשר כחלון, לממשלת ישראל, למשרד הבטחון, כן זהו מקרה נכון אחד מני רבים, שהממשחה משאירה מאיור, אבל כל מקרה לגופו,.

ראיתי את זעקת הבת, ואמרתי לה אני מוכרחה, לזעוק את כאבך, לנסות לעזור לך, שירת בגולני, מפקד פלוגה, נתן את החיים למדינת ישראל.

והמדינה אשר אמורה להציל אותו, לתמוך בו, לא מעניין אותם,

הבת כותבת בבכי

למי אני לא פניתי, והנה אותם תדובות, ואותם ביקורות, ואותם מסמכים, בירוקרטיה מעושה, הגבלת התקציבים, וקובץ הקצבאות.

מדינה עם אני סיגל בוטון זועקת לכם את זעקתה של הבת.

אדם שתרם כמעט את נפדו למדינה, משפחתו אינו זקוקה חלילה לפיצויים, אחרי שיאבדו אותו חליחה וחס,

אלה עכשיו לעזור לו להישתקם. לעזור לו בתרופות.

כותבת ביתו, אן לי כסף לתרופות והם יקרות, איפה לשלם חשמל, מים, ואבא צריך לעבור שטב ניתוח לב, מהניתוח של הסרטן פצעו אותו (רשלנות רפואית) והוא מדמם, וזה סיוט חוזר בשבילו כאשר רואה דם, זה פלאשברים, דמעות ורעד, החלפתי חמישה מיטות, כולם בתרומה, אבא היה איש חזק ממש.

הבת ממשיכה בבכי קורע לב, זוכרת את החיוך, כמה עזר ותרם למדינה, והיום זרקו אותו כמו פסולת, לא מעניין אותם, לא אגף השיקום, לא משרד הבטחון.

קשה לי קשה מאוד, מתבישת לבקש עזרה, נמצטת בחוסר אונים.

כך כותבת הבת.

ליאת היקרה, אני אומרת בשמי ובשם קבוצת אד"מ

קודם כל אביך גיבור ישראל, ראויי לכל המחווה והכבוד ראויי לחיות חיים טובים, בשארית חייו.

אל תיתבישי, שהמדינה המסובבת את עורםה ללוחמייה ולאביך שהיא תיתביש,

שר הביטחון, שר האוצר, ראש הממשלה, אגף השיקום, יושבים ונהנים ומתווים להם דרכי הצגה לבחירות הבאות על חשבון אביך ועוד מלא מסכנים. ואיך לקצץ בתפקיד.

בעוד שעוד ועוד לוחמים " מתים כל יום מחדש ",בשדה הקרב של העולם הפנימי שאינו מוותר להםומפעילמטראומה חוזרת כל שנייה בחייהם.

הבת כותבת

קשה כואב, מתביישת לפנות לבקש חוסר אונים, אבל זה אבא שלי. ריבונו של עולם, אבא יקר שזקוק לתרופות, מפחדת לאבד אותו, ביגלל כסף לתרופות, לאוכל מיוחד, מאיפה אלוהים מאיםה.

אני היחידה שמטפלת בו, יש לי עוד שני אחעם שלא מעניין אותם,

אני פונה בכל ליבי, אני כואבת וכותבת, את המכתב והדמעות יורדות, כמו ברס מים, מבקשת בכל ליבי,

תעזרו לי, אני לא יכולה לבדבבקשהמי שיכל לעזור בנק הדואר 2024220 ,סניף 001 ליאת.

מצורף מכתב מהמרפאה בו דויד דיקר מטוםל

אני פונה לכל אחד ואחד מאיתנו, ובמיוחד לבכירים, בבקשה, ממכם, צאו מהאדישות שלכם, לפני שחילים יעזבו את הארץ יברחו מהצבא, וינטשו את המדינה, כי למדינה שנוטשת את הלוחמים שלה אחרי הקרב לא מגיע שישרתו אותה בנאמנות, אנה העבירו שוב.

בנק הדואר מספר חשבון 2024220סניף001ליאת

ליאת היי חזקה, יקרה אינך לבד אלוהים שומע העם איתך אנחנו נעשה כמיטב יכולתינו כדי שאבא יקבל את שמגיע לו

בברכה סיגל בוטון נציגת ארגון אד"מ אנחנו דם משותף

הוסיפו את חתימתכם